קיימת איזו נטייה לסקר באתרי האינטרנט לביקורות קולנוע בעיקר סרטים עכשווים. יתכן שניתן לשייך את הנטייה הזו למדיום עצמו או לרצון הבלתי נלאה שלנו, מקימי האתרים האלו, למצוא חן בעיני קהל רחב ביותר של קוראים.
כך יוצא בעצם שרבות מיצירות המופת שלנו נותרות מיותמות ואינן זוכות לסיקור גדול במיוחד.
אתר "המספריים של אדוארד" מתנדב כאן ברצון לשבור ולשנות את המסורת הלא ברורה הזו:
ערכה של יצירת המופת הזו בבימויו של איליה קאזן הוא גדול במיוחד מכיוון שהוא מייצג עד היום בעיני רבים וטובים את כל מה שהוא סרט דרמטי מצוין ונכון.
עלילה סבוכה שפרטיה נגלים אט אט, מסבכת את גיבורייה בטוויה איטית של קורי עכביש עד לשיא הדרמטי הבלתי נשכח.
הפעם הראשונה בה צפיתי בסרט הזה הייתה בגיל שמונה עשרה לערך, עת התגייסתי לצבא ההגנה לישראל במסגרת שירות צבאי בחייל הנח"ל המהולל. בחדר התרבות של הקיבוץ צפינו כשלושים איש נבוכים ביום הגעתנו לקיבוץ בסרט הזה, בעיקר מכיוון שלא היה ממש מה לעשות בקיבוץ בו שירתנו, וצפייה בטלויזיה הייתה אולי המפלט המוכר ביותר.
נשביתי בקסמי הדרמה הזו מיד עם הופעתם של הפריימים הראשונים שלה מבלי שהיה לי מושג קלוש לגביה כלל.
הופעתו המחשמלת של מרלון ברנדו שעד לרגע זה היה מוכר לי בעיקר כגוש שומן מאסיבי מסרטים אחרים הדהימה אותי בנחישות שלה שניתן וצריך לייחס אותה גם להופעתו הפיזית המשופרת עד מאד בשנותיו הצעירות יותר.
הטמבל המקומי בחדר התרבות כיבה לנו את מכשיר הטלוויזיה כחצי שעה לפני סוף הסרט והפגיש אותנו עם מה שנהוג היה לכנות שעת הסגירה ומעבר לכך בכל מה שהיה חוסר הפתיחות והבורות המדהימה של תושבי הקיבוץ ההוא עם תרבות אומנות וכל מה שהוא מעבר לערימות חציר. [מרבית התושבים נהנו מפתיחות מנטלית של סיכה בכל מה שהיה קשור לתרבות וזה לא כלל ערבי שירה בציבור].
אך סמלי הוא שאני החלטתי כבר בערב ההוא שלא אגור בקיבוץ עם סיום שירותי הצבאי.
מיותר לציין שאחת הקלטות הראשונות של אוסף הסרטים הפרטי שלי הייתה "חשמלית ושמה תשוקה" ואני מוכן בכל הזדמנות כמעט לצפות בסרט הזה שוב ושוב.
נדמה שכל מה שהוא מבנה לינארי נכון של דרמה טובה: מתנקז לסיפורה של בלאנש דובאווה, היפיפייה הדרומית המזדקנת [ויויאן לי] ,הבאה לביקור שסיבתו אינה ברורה במיוחד אצל אחותה ההרה סטלה ובעלה גס הרוח סטנלי קובלסקי [ברנדו], ומשתקעת בביתם.
טנסי ווילאמס, יוצר מוערך במיוחד ואייקון הומוסקסואלי, יוצרם של המחזות הרגישים והמורכבים ביותר של המאה העשרים ["ציפור הנעורים המתוקה" "חתולה על גג פח לוהט"] טווה כאן במלאכת מחשבת קילוף עדין של הדרמה הזו הנפרשת לעיני הצופה אט אט מרתקת ומסקרנת ומושכת אותו לתוכה.
אני מכיר מעט מאד מחזות מצולמים שעובדו לסרטים מעולים, בעיני זהו ללא ספק העיבוד הטוב ביותר של מחזה לקולנוע. לכך אחראי איליה קאזן שזהו בעיני סרטו הטוב ביותר וצוות השחקנים שהוא אנסמבל ייחודי מאד ונצחי.
קאזן מעביר היטב את חום הקיץ המעיק כל שוט ושוט בסרט תוך כדי שהוא יוצר הקבלה מענינת ששימשה אחר כך השראה לסרטים רבים [כחום הגוף] ובה חומו של הקיץ והמועקה הנקשרת בו, היא חממה להתפתחותה של הדרמה וחממה רגשית נכונה המובילה להתפרצות רגשות ולשיא דרמטי נכון במיוחד.
קאזן, שלפניו עמד מחזה מצליח במיוחד לא נבהל ונתן את האינטרפטציה הקולנועית המושלמת לרגעי הדרמה הקולנועיים שלו, תצלומי תקריב לרגעים שהוא בחר אותם כדרמטיים במיוחד. ומיקום המצלמה במה שהוא לכאורה שולי הדרמה ולא בהכרח מרכזה, מה שלא ניתן לעשות כלל בתיאטרון.
צוות השחקנים הכולל את מרלון ברנדו, שיובא הישר מהגרסה הבימתית בניו יורק לתפקידו הקולנועי המרכזי הראשון כאן- הוא תגלית של קאזן שהבין את הכוח המרתק שנבע מהשילוב של ברנדו ושל מה שנהוג לכנות "השיטה" למשחק מבית המדרש של סנטיסלבסקי, בוגרי "השיטה" היו ללא ספק תופעה חריגה בנוף הקולנועי ההוליוודי והרצינות בה נדרשו לתפקידיהם אומצה בחום על ידי קאזן בעיקר מכיוון שהביאה עמה למסך משהו שלא נראה עד כה.
למולו של ברנדו, הישר מליבו של הפנתיאון ההוליוודי ניצבת ויויאן לי עם משא האלמותיות של "חלף עם הרוח" וכל מה שהוא מסמל, אישה יפה מאד המתחילה לאבד את המראה החיצוני הזוהר שלה, במה שהוא הבחירה הנשית מושלמת לתפקיד.
עיקר כוחו של המחזה הוא בהתאמת הגיל הפיזי של הכוכבות שלו לתפקיד. ג'סיקה לאנג אמרה פעם שהתרגשה כשעברה את גיל הארבעים מכיוון שידעה שכעת תוכל לגלם את בלאנש דובואה כפי שהיא צריכה להיות. לאנג יצרה עיבוד טלוויזוני משובח למחזה ואף שיחקה בו על במות תאטרון בעולם תוך כדי שהיא קוצרת שבחים רבים.
ויויאן לי, שבעצמה סיימה את חייה בבית חולים לחולי נפש יצרה את המקבילה העצובה ביותר בתולדות הקולנוע בעיניי בין שחקנית לתפקיד חייה.
"חשמלית ושמה תשוקה" הוא סיפור בסיסי של טוב מול רע, של עדינות מול ברוטאליות, של אותם המתעקשים לחלום מול אלו שתמיד יהיו בסביבה על מנת לנתץ את חלומם.
ככזה הוא עדין רלוונטי, גם ארבעים שנה לאחר שנוצר.
כל מילה נוספת מיותרת.
כך יוצא בעצם שרבות מיצירות המופת שלנו נותרות מיותמות ואינן זוכות לסיקור גדול במיוחד.
אתר "המספריים של אדוארד" מתנדב כאן ברצון לשבור ולשנות את המסורת הלא ברורה הזו:
ערכה של יצירת המופת הזו בבימויו של איליה קאזן הוא גדול במיוחד מכיוון שהוא מייצג עד היום בעיני רבים וטובים את כל מה שהוא סרט דרמטי מצוין ונכון.
עלילה סבוכה שפרטיה נגלים אט אט, מסבכת את גיבורייה בטוויה איטית של קורי עכביש עד לשיא הדרמטי הבלתי נשכח.
הפעם הראשונה בה צפיתי בסרט הזה הייתה בגיל שמונה עשרה לערך, עת התגייסתי לצבא ההגנה לישראל במסגרת שירות צבאי בחייל הנח"ל המהולל. בחדר התרבות של הקיבוץ צפינו כשלושים איש נבוכים ביום הגעתנו לקיבוץ בסרט הזה, בעיקר מכיוון שלא היה ממש מה לעשות בקיבוץ בו שירתנו, וצפייה בטלויזיה הייתה אולי המפלט המוכר ביותר.
נשביתי בקסמי הדרמה הזו מיד עם הופעתם של הפריימים הראשונים שלה מבלי שהיה לי מושג קלוש לגביה כלל.
הופעתו המחשמלת של מרלון ברנדו שעד לרגע זה היה מוכר לי בעיקר כגוש שומן מאסיבי מסרטים אחרים הדהימה אותי בנחישות שלה שניתן וצריך לייחס אותה גם להופעתו הפיזית המשופרת עד מאד בשנותיו הצעירות יותר.
הטמבל המקומי בחדר התרבות כיבה לנו את מכשיר הטלוויזיה כחצי שעה לפני סוף הסרט והפגיש אותנו עם מה שנהוג היה לכנות שעת הסגירה ומעבר לכך בכל מה שהיה חוסר הפתיחות והבורות המדהימה של תושבי הקיבוץ ההוא עם תרבות אומנות וכל מה שהוא מעבר לערימות חציר. [מרבית התושבים נהנו מפתיחות מנטלית של סיכה בכל מה שהיה קשור לתרבות וזה לא כלל ערבי שירה בציבור].
אך סמלי הוא שאני החלטתי כבר בערב ההוא שלא אגור בקיבוץ עם סיום שירותי הצבאי.
מיותר לציין שאחת הקלטות הראשונות של אוסף הסרטים הפרטי שלי הייתה "חשמלית ושמה תשוקה" ואני מוכן בכל הזדמנות כמעט לצפות בסרט הזה שוב ושוב.
נדמה שכל מה שהוא מבנה לינארי נכון של דרמה טובה: מתנקז לסיפורה של בלאנש דובאווה, היפיפייה הדרומית המזדקנת [ויויאן לי] ,הבאה לביקור שסיבתו אינה ברורה במיוחד אצל אחותה ההרה סטלה ובעלה גס הרוח סטנלי קובלסקי [ברנדו], ומשתקעת בביתם.
טנסי ווילאמס, יוצר מוערך במיוחד ואייקון הומוסקסואלי, יוצרם של המחזות הרגישים והמורכבים ביותר של המאה העשרים ["ציפור הנעורים המתוקה" "חתולה על גג פח לוהט"] טווה כאן במלאכת מחשבת קילוף עדין של הדרמה הזו הנפרשת לעיני הצופה אט אט מרתקת ומסקרנת ומושכת אותו לתוכה.
אני מכיר מעט מאד מחזות מצולמים שעובדו לסרטים מעולים, בעיני זהו ללא ספק העיבוד הטוב ביותר של מחזה לקולנוע. לכך אחראי איליה קאזן שזהו בעיני סרטו הטוב ביותר וצוות השחקנים שהוא אנסמבל ייחודי מאד ונצחי.
קאזן מעביר היטב את חום הקיץ המעיק כל שוט ושוט בסרט תוך כדי שהוא יוצר הקבלה מענינת ששימשה אחר כך השראה לסרטים רבים [כחום הגוף] ובה חומו של הקיץ והמועקה הנקשרת בו, היא חממה להתפתחותה של הדרמה וחממה רגשית נכונה המובילה להתפרצות רגשות ולשיא דרמטי נכון במיוחד.
קאזן, שלפניו עמד מחזה מצליח במיוחד לא נבהל ונתן את האינטרפטציה הקולנועית המושלמת לרגעי הדרמה הקולנועיים שלו, תצלומי תקריב לרגעים שהוא בחר אותם כדרמטיים במיוחד. ומיקום המצלמה במה שהוא לכאורה שולי הדרמה ולא בהכרח מרכזה, מה שלא ניתן לעשות כלל בתיאטרון.
צוות השחקנים הכולל את מרלון ברנדו, שיובא הישר מהגרסה הבימתית בניו יורק לתפקידו הקולנועי המרכזי הראשון כאן- הוא תגלית של קאזן שהבין את הכוח המרתק שנבע מהשילוב של ברנדו ושל מה שנהוג לכנות "השיטה" למשחק מבית המדרש של סנטיסלבסקי, בוגרי "השיטה" היו ללא ספק תופעה חריגה בנוף הקולנועי ההוליוודי והרצינות בה נדרשו לתפקידיהם אומצה בחום על ידי קאזן בעיקר מכיוון שהביאה עמה למסך משהו שלא נראה עד כה.
למולו של ברנדו, הישר מליבו של הפנתיאון ההוליוודי ניצבת ויויאן לי עם משא האלמותיות של "חלף עם הרוח" וכל מה שהוא מסמל, אישה יפה מאד המתחילה לאבד את המראה החיצוני הזוהר שלה, במה שהוא הבחירה הנשית מושלמת לתפקיד.
עיקר כוחו של המחזה הוא בהתאמת הגיל הפיזי של הכוכבות שלו לתפקיד. ג'סיקה לאנג אמרה פעם שהתרגשה כשעברה את גיל הארבעים מכיוון שידעה שכעת תוכל לגלם את בלאנש דובואה כפי שהיא צריכה להיות. לאנג יצרה עיבוד טלוויזוני משובח למחזה ואף שיחקה בו על במות תאטרון בעולם תוך כדי שהיא קוצרת שבחים רבים.
ויויאן לי, שבעצמה סיימה את חייה בבית חולים לחולי נפש יצרה את המקבילה העצובה ביותר בתולדות הקולנוע בעיניי בין שחקנית לתפקיד חייה.
"חשמלית ושמה תשוקה" הוא סיפור בסיסי של טוב מול רע, של עדינות מול ברוטאליות, של אותם המתעקשים לחלום מול אלו שתמיד יהיו בסביבה על מנת לנתץ את חלומם.
ככזה הוא עדין רלוונטי, גם ארבעים שנה לאחר שנוצר.
כל מילה נוספת מיותרת.
אלי מורנו הוא סופר, מקים ומנהל אתר קופירייטס לשמירה מקוונת של זכויות יוצרים.
http://www.copyrights.org.il
http://www.copyrights.org.il
